א וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָֽעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃ ב וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֨עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַֽעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃ ג וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּֽדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶֽאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃ ד וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֨עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִֽׂין׃ ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּֽאמְרִ֥י אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ, בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ – מקום מנוחה, והיינו שתינשאי לאיש, אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ גם בעולם הבא, על ידי שיהא זה אדם צדיק.
(ב) וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ – קרוב משפחתנו הוא, אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו, ולכן לא יתפלאו הרואים אותך באה לשדהו, כי יחשבו שבאת לראות את הנעשה בשדה, ולפגוש את נערותיו חברותייך, והִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה.
(ג) וְרָחַצְתְּ, וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ – תלבשי את בגדי השבת שלך, וְיָרַדְתְּ אל הַגֹּרֶן, ששם אין הפועלים והקוצרים נמצאים, אלא בועז לבדו, ולשם תלכי בשקט באופן שלא יראה אדם שאת הולכת לשם, אלא יחשבו שהלכת לביתך, ותסתתרי שם בגורן, ששם ישהה בועז בלילה, אך אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ – לבועז עַד כַּלֹּתוֹ – עד שיסיים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.
(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ לישון, ובודאי לא יישן בשדה הפתוח אלא בגורן המוקף מחיצות, וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם לישון, וּבָאת, וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, וְשָׁכָבְתְּ, וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין, האם הוא עצמו ישא אותך, או שיגאל אותך קרוב אחר ממשפחתו.
(ה) וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ רות, גם לאחר שבועז יאמר לי מה לעשות, אשמע רק בקולך, ולכן כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה.