ה כִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣י חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר׃ ו וְעֵילָם֙ נָשָׂ֣א אַשְׁפָּ֔ה בְּרֶ֥כֶב אָדָ֖ם פָּֽרָשִׁ֑ים וְקִ֥יר עֵרָ֖ה מָגֵֽן׃
֍ ֍ ֍
(ה) כִּי יוֹם מְהוּמָה – קודם הכיבוש המם אותם עד שנמסרו ביד האויב, וּמְבוּסָה – בעת שנכבשה העיר בוססו האויבים ודרכו על החללים, וּמְבוּכָה – אחר כיבוש העיר הלכו נבוכים לארצות שונות בגולה, לַה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן – וכל זה אירע להם מאת ה' ובגזרתו. ומבאר כיצד לא נהגו בתבונה בעת המלחמה, כי בשעה שבא אליהם האויב, והיו עדיין חומות העיר חזקות, היה להם לקחת את הנשק ממקומו ולהילחם באוייב, אך הם לא עשו כן, אלא תחילה האויב מְקַרְקַר קִר – עקר את קיר החומה, והם לא נלחמו בו כלל, אלא וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר – פנו לישועה אל הר ציון, להתבצר בו, והניחו לאויב להרוס את החומות.
(ו) ובתוך הזמן הזה לכדו האויבים את החומות, וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה – נשאו את אשפות החיצים, לרוב כבדותם, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים – ברכב ופרשים המיועדים לנשיאת בני אדם, כי היו כלי הנשק רבים מאד, וְקִיר – אנשי קיר עֵרָה מָגֵן – מחזיק במגן להגן על עילם, היורים חיצים.