(ז) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא: (ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה: (י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו: (יא) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה: (יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:
֍ ֍ ֍
(ז) כששמע אחזיה המלך את דבר הנבואה, התפלא על כך שלא בא אליו אותו נביא לומר את נבואתו, וחשב שכנראה זהו נביא שלא הוחזק עדיין כנביא ידוע, או שבגדיו אינם מכובדים לבוא לפני המלך, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אחזיה המלך, מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ – מה היה מראהו של אותו אדם אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם, ולא עלה אלי, וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, בדרך לימוד זכות על אליה, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר ארוך, וכיון שלא הסתפר זמן רב לא היה ראוי שיבוא לפני המלך, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, ואין זו דרך כבוד לבוא כך לפני המלך. וַיֹּאמַר אחזיה, הרי אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא, שאינו מתבייש ללכת ולהתנבא כן לפני מלכים ושרים, וחשב שמחמת שנאתו לבית אחאב אינו רוצה לבוא לומר לו את נבואתו.
(ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אחזיה שַׂר הממונה על חֲמִשִּׁים חיילים, וַחֲמִשָּׁיו – יחד עם חמישים החיילים שלו, וַיַּעַל אֵלָיו השר ללא פחד ומורא, וחמישים חייליו נשארו למטה, וְהִנֵּה אליה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו כך, אתה, שהנך, אִישׁ הָאֱלֹהִים, הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר וציוה את הדבר, ולכן רֵדָה – רד מן ההר אל המלך, ואל תמרה את פיו, ולשון 'רדה' היתה ציוויו של השר עצמו, מחמת שנשלח מאת המלך.
(י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים [אך לא דיבר אל אנשיו שנשארו למטה], וְאִם כדבריך שאִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, איך העזת פניך כנגדי, ולכן תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ – חמישים החיילים שלך. וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו.
(יא) וַיָּשָׁב אחזיה וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר, וַחֲמִשָּׁיו, אמנם שר זה כבר פחד מאליה, ולכן לא עלה אליו אל ראש ההר, אלא נשאר למטה, וַיַּעַן בקול גדול, כדי שישמענו אליה, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, מְהֵרָה רֵדָה, ומחמת שפחד מאליה לא הוסיף דברים וציוויים מעצמו [כפי שעשה השר הראשון], אלא רק אמר את דברי המלך.
(יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם – אל השר ואל חייליו שהיו כולם למטה, אף על פי ששר זה לא העיז פניו כל כך כמו הראשון, מכל מקום כיון שחשב שאם יעמוד במרחק גדול מאליה לא יוכל להענישו, השיב לו, אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, גם זאת אעשה, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ. וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו.