ט וַיְהִ֣י כְעָבְרָ֗ם וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ אָמַ֤ר אֶל־אֱלִישָׁע֙ שְׁאַל֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ בְּטֶ֖רֶם אֶלָּקַ֣ח מֵֽעִמָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרֽוּחֲךָ֖ אֵלָֽי׃ י וַיֹּ֖אמֶר הִקְשִׁ֣יתָ לִשְׁא֑וֹל אִם־תִּרְאֶ֨ה אֹתִ֜י לֻקָּ֤ח מֵֽאִתָּךְ֙ יְהִֽי־לְךָ֣ כֵ֔ן וְאִם־אַ֖יִן לֹ֥א יִֽהְיֶֽה׃ יא וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹֽלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֨עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃ יב וֶֽאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ט) וַיְהִי כְעָבְרָם את הירדן, ואז ראה אליהו שקרוב מאד זמן הסתלקותו, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע, שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי, כלומר, אף על פי שאין אדם יכול להשפיע יותר ממה שיש לו, חשב אלישע שבזמן שיעלה אליהו לשמים ויפשוט את כל עניני הגשמיות מעליו, תהיה דרגתו גבוהה יותר, ויוכל להאציל עליו שפע רוחני שהוא פי שנים ממדרגתו של אליהו כעת, בהיותו בגוף.
(י) וַיֹּאמֶר לו אליהו, הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל, והדבר יהיה תלוי בכך, אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, אז באותו רגע שדרגתי תתעלה יותר ממצבה כעת, אוכל להאציל גם עליך שפע גדול יותר ממה שבידי כעת, ואז יְהִי לְךָ כֵן. וְאִם אַיִן – אם לא תראה אותי בשעת הסתלקותי, לֹא יִהְיֶה.
(יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם.
(יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, והתקיים בכך התנאי שהתנה איתו אליהו, וְהוּא מְצַעֵק, אָבִי, אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, ואמר כן דרך משל, כאילו ברכב ופרשי אש הללו נמצאים כל ישראל, כי אליהו היה שקול כנגד כולם. וְלֹא רָאָהוּ עוֹד, כי אז נעלם מעיניו לגמרי, וַיַּחֲזֵק אלישע בִּבְגָדָיו, וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים, כדין תלמיד שצריך לקרוע על הסתלקות רבו המובהק [ואף על פי שבאמת אליהו נשאר חי גם אחרי עלותו לשמים, מכל מקום כיון שהסתלק מאלישע לגמרי ולא ראהו עוד, הרי הוא נחשב לגביו כמי שנפטר].