כ כִּ֤י רְשָׁעִ֨ים ׀ יֹאבֵ֗דוּ וְאֹֽיְבֵ֣י יְ֭הוָה כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶֽעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ׃ כא לֹוֶ֣ה רָ֭שָׁע וְלֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם וְ֝צַדִּ֗יק חוֹנֵ֥ן וְנוֹתֵֽן׃ כב כִּ֣י מְ֭בֹֽרָכָיו יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו יִכָּרֵֽתוּ׃
֍ ֍ ֍
(כ) ובשונה מהאמור לגבי התמימים (בפסוק י"ח) שיהיו ימיהם שלמים וינחילו את נכסיהם לבניהם, אצל המרעים אין הדבר כן, כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, לא יחצו ימיהם, ולא ינחילו עושרם לבניהם. ובשונה מהתמימים שלא יבושו בימי רעה ורעבון (פסוק י"ט), אצל המרעים אין הדבר כן, אלא וְאֹיְבֵי יְיָ, כִּיקַר כָּרִים – יהיו כצאן מפוטמות בנאות דשא, שכאשר יבוא עת רעבון, מאחר והורגלו במרעה שמן וטוב, כָּלוּ בֶעָשָׁן, כָּלוּ, בשונה מהצאן הרזות, שהורגלו לרעות ולחפש מזון במדבריות, וגם בעת רעבון לא יכלו.
(כא) ואף שלרשע יש ממון רב, הרי אין לו הנאה ממנו, כי תמיד הוא פוחד שיחסר לו, ומחמת כן אינו משתמש כלל בממונו, אלא לֹוֶה הרָשָׁע מאחרים, וְלֹא יְשַׁלֵּם, כי הוא מתיירא תמיד שיכלה ממונו. וְצַדִּיק, לא רק שישלם את חובותיו, אלא חוֹנֵן את האחרים ומלווה להם, וְנוֹתֵן להם אף ממון במתנה, כצדקה.
(כב) והטעם לכך, כִּי מְבֹרָכָיו של ה', והם הצדיקים ששורה עליהם ברכת ה', תהיה להם עשירות ויִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו של ה', והם הרשעים, יִכָּרֵתוּ, וגם העושר שנראה כשלו, אינו שולט עליו להנות ממנו.