ח כִּֽי־כְ֭סָלַי מָֽלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃ ט נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד־מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי׃ י אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּֽאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִסְתָּֽרָה׃
֍ ֍ ֍
(ח) כִּי כְסָלַי – כל מחשבות התקווה שלי מָלְאוּ נִקְלֶה, וכאילו קלון מילא את כל מחשבות תקוותי, כי לא קיויתי עוד לטוב, וְאֵין מְתֹם – אין מקום שלם ובריא בִּבְשָׂרִי החיצוני, כי אני מוכה בגופי וברוחי.
(ט) נְפוּגוֹתִי – רפו ונחלשו כל כוחותי הפנימיים, וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד – דוכאו כל אברי החיצוניים, והגעתי עד שערי מוות, שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי, כי דרך גוף האדם שבעת הגסיסה מתאספים כל כוחות הגוף אל הלב, ואז ינהם הלב את נהימתו האחרונה, בעת שהוא מוכן לעבור מעולם אל עולם, ואז יעברו לפניו כל עניני חייו, העבר עם העתיד שהוא מתכונן אליו. אמנם לא אמר לשון 'נהמה', שהיא השמעת קול עצב, אלא 'שאגה', שזהו קול של שמחה, כי באותו רגע נורא, כשהיתה הנפש עומדת על מפתן הלב, כנר העומד לדעוך, התחדשה פתאום תקוותו, והתחיל לסדר את תפילתו מחדש, כפי שיאמר בפסוקים הבאים.
(י) אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי – גלויים לפניך כל תאוות ורצונות ליבי על העתיד, וְאַנְחָתִי על העבר מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה, כי אף שאיני יכול לדבר כלל, מכל מקום ה' יודע את מחשבותי.