יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֗֝ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃ יב אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַֽעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵֽרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃ יג וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹֽרְשֵׁ֣י רָֽ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל־הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) לִבִּי סְחַרְחַר – ליבי מוקף סחור סחור בכל כוחות הגוף המתאספים אליו בשעת הגויעה, עֲזָבַנִי כֹחִי, כי כל הכוחות עזבו את מקומם והתקבצו סביב הלב, לגווע עמו, וְאוֹר עֵינַי, שהוא המקשר את האדם עם העולם החיצון המקיף אותו, גַּם הֵם [-אורות אלו] אֵין אִתִּי.
(יב) אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ, כדרך הגוסס, שאוהביו ורעיו מתייאשים מרפואתו ועומדים מרחוק, וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ – ואותם שהתקרבו אלי ועמדו לידי, הם אותם שהיו בחיי רחוקים ממני, כי בשעה כזו כבר מניחים לכל אדם להתקרב אל הגוסס, אויבים ואוהבים, גדולים וקטנים.
(יג) וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי – אותם שתמיד ביקשו את נפשי להורגה, ועתה עמדו סמוך אלי, רצו להתנקש בחיי על ידי סם המוות וכדומה, לקרב את מיתתי יותר, ודיברו על כך בפני בחושבם שאיני שומע, וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי – ואותם שתמיד דרשו את רעתי ודיברו עלי דברים רעים, גם עתה דִּבְּרוּ הַוּוֹת – דברים רעים, לומר שאני חוטא ורשע, וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ – ואמרו כל היום דברי מרמה כדי לחזק את דעתם בעיני המון העם, להוציא דיבתי על ידי שקרים ומרמה.