(א) אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃ (ב) וַיֹּֽאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָֽׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃ (ג) וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרֻֽקֵיהֶֽן׃ (ד) וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃ (ה) אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃ (ו) אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ז) וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּֽעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֨אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃
֍ ֍ ֍
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שהרג אחשורוש את ושתי, כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ורצה לקחת לו אשה אחרת במקום ושתי, לא ידע כיצד לנהוג, כי זָכַר אֶת וַשְׁתִּי – את יופיה ומעלותיה ויחוסה, וחשש שלא ימצא אשה כמותה, וְזכר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וחשש שגם המלכה החדשה שיקח תתנהג כמותה, ואין מן הראוי שיהרוג גם אותה, שלא יאמרו שהוא מלך ההורג את נשותיו, וְזכר אֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ, וחשש ששום אשה לא תרצה להנשא לו, שמא יהרוג גם אותה. ומחמת שלשה חששות אלו לא ידע כיצד לבחור את המלכה החדשה.
(ב) וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו, עצה שתתקן את שלשת החששות הללו, יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה, ויוכל למצוא אשה יפה כושתי, והגם שלא תהיה מיוחסת כמותה, הרי מלך אדיר כמותו אינו צריך שגם אשתו תהיה מיוחסת, אלא רק שתהיה האשה טובת מראה.
(ג) וכנגד חששו ששום אשה לא תתרצה להנשא לו, אמרו לו וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ ביד חזקה אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל בֵּית הַנָּשִׁים, וכך גם אם לא תימצא נערה שתבוא מרצונה, יביאו אותה בעל כרחה. וכנגד החשש שגם המלכה החדשה תתנהג בעזות כמו ושתי, יעצו לו שיכנסו את הנערות אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן, וכיון שתתרגל הנערה שהיא מקבלת כל צרכיה ותמרוקיה מיד סריסי המלך, תהיה כנועה אליהם, ולא תהיה כושתי, שהרגישה בושה בכך שהמלך שלח להביאה ביד הסריסים.
(ד) וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, גם אם אינה מיוחסת, תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי, וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ לבדו, כי כאמור לעיל לא הוצרך כבר להסכמת השרים, וַיַּעַשׂ כֵּן.
(ה) עתה יסופר כיצד ניסה מרדכי בכל כוחו למנוע את לקיחת אסתר אל בית אחשורוש, אף שהיה בדבר סכנה מרובה, אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, ובעיר הבירה בודאי נשמע דבר המלכות המחייב כל אדם להביא את הנערה שברשותו אל בית המלכות, ולא יכלו לומר שלא שמעו את דבר המלכות. וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי – משבט בנימין, ומיוחס לבית המלכות של שאול המלך, וכיון שהיה אדם חשוב ומפורסם בשמו ויחוסו, לא היה יכול להשתמט בטענה שאין זה לפי חשיבות המלך לקחת את הנערה שברשותו.
(ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם, ואדם הגולה לארץ אחרת חייב יותר מכולם לשמור את חוקי ונימוסי אותה הארץ, וחטאו חמור כשמורד במלכות שבה הוא חוסה בגלותו, ומאידך לא היה הוא כפליט מלחמה בזוי הגולה ממקום למקום, אלא הָגְלָה עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהיו אלו שרי יהודה וחשובי היהודים, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, ולכן אף בגלותו היה מרדכי נחשב לאדם נכבד.
(ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ, וכיון שהיה הדבר ידוע ומפורסם שהוא האומן אותה, והיא תחת רשותו, היה עליו למוסרה למלך, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, ולא ידרשו את הדבר אלא ממנו, שהוא האחראי עליה, וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה, ובודאי יהיה עונשו חמור על שהחביא נערה יפה כזו, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת, ואם כן אינה יכולה ללכת מעצמה ללא רשותו, באופן שלא יוכל לתרץ שחשב שתלך מעצמה אל בית המלך.