שער העשרים וארבעה – שער החניפות
(המשך אופני החניפות:) ו. מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ואינו נותן לב על מעשה החטאים, זה הדבר קרוב לחניפות. כי החוטאים חושבים: כיון שאין מוחים בידינו, כל מעשינו הם טובים. ונצטווינו לבער הרע מקרבנו, שנאמר 'ובערת הרע מקרבך'. ואמרו חז"ל, מי שיש בידו למחות על אנשי ביתו, ואינו מוחה, נתפס על עוון אנשי ביתו. ומי שיכול למחות באנשי עירו ואינו מוחה, נתפס על עוון אנשי עירו, ומי שיכול למחות בעוון יהודי כל העולם כולו, ואינו מוחה, נתפס על כל העולם כולו, שנאמר 'וכשלו איש באחיו', ודרשו חז"ל 'איש – בעוון אחיו', לפי שכל ישראל ערבים זה בזה.