השער השביעי, שער התשובה
פרק תשיעי
יש לברר, האם על כל חטא שייך לחזור בתשובה או לא. והתשובה על כך, שיש שני מיני עוונות: א. עוונות שבין אדם למקום בלבד, כמו הכחשת ה', המחשבות הרעות, ולאוין שבחובות הלבבות, והרבה מחובות האברים, אשר לא יגרום החוטא רע בהם כי אם נפשו בלבד, ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצות אלקיו.
ובעוונות אלו, שבין האדם לאלקיו בלבד, תתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים, כשיתעורר וישתדל לשוב מעונו אצל בוראו.
ומן הדין עליו, שתהיה התשובה מן העון במין שחטא בו, אם יוכל שאם יהיה החטא בחובות הלבבות, בלב הרע והמחשבה הרעה, והנטירה והקנאה והשנאה והדומה לזה, התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב והמחשבה ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם. ואם יהיה החטא באבר מאברי הגוף, כאכילת מה שאסר הבורא אכילתו וחלול שבתות ומועדים ושבועת שקר [שלא גרמה נזק לאדם אחר] ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין. וכל הענין הזה יתכן לאדם בחייו בעוד שהוא מאריך ימים עם ברור הכרתו, כשהוא מכוין לתשובה ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו.