יָדוּעַ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ חז"ל עַל הַפָּסוּק "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל", שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ בִּשְׁעַת עוֹמְדוֹ בַּתְּפִלָּה אוֹ בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ. וַאֲפִילוּ אִם הוּא יוֹשֵׁב יְחִידִי בְּבֵיתוֹ, צָרִיךְ לַעֲמוֹד כְּעוֹמֵד לִפְנֵי שָׂרֵי הָעִיר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְרַבִּים עוֹבְרִים עַל זֶה כְּשֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים תְּפִלַּת עַרְבִית בְּבֵיתָם, אוֹ בְּעוֹסְקָם בַּתּוֹרָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד.
֍ ֍ ֍
רָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן הַמַּלְבּוּשִׁים בְּדֶרֶךְ בֵּינוֹנִית, לְפִי עִנְיָנוֹ וּלְפִי מְקוֹמוֹ, וְאַף אִם חֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר – לֹא יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי רִקְמָה חֲשׁוּבִים מְאֹד, מִכַּמָּה טְעָמִים: א. מִשּׁוּם שֶׁעוֹבֵר עַל 'בַּל תַשְׁחִית', ב. מִשּׁוּם שֶׁמֵּבִיא אוֹתוֹ לִידֵי גַּאֲוָה, ג. מִשּׁוּם שֶׁמְּגָרֶה בְּעַצְמוֹ יֵצֶר הָרַע וְעַיִן הָרַע, ד. מִשּׁוּם שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים – שֶׁאֵין יָדָם מַשֶּׂגֶת – שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ וְיִרְצוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ, וְסוֹפָם לִלְווֹת וְלֹא לְשַׁלֵּם, אוֹ שֶׁגּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים. וְרָאוּי לְמַנְהִיגֵי הַקְּהִלּוֹת לִתֵּן לֵב, לִגְדוֹר גְּדָרִים וּלְתַקֵּן תַּקָּנוֹת לְיִשּׁוּב הָעִיר וּלְתִקּוּן הָעוֹלָם. וּמִזְּקֵנִים נִתְבּוֹנֵן, שֶׁתִּקְּנוּ כַּמָּה תַּקָּנוֹת מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּמִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת מָצָאנוּ שחז"ל חִיְּבוּ אֶת הָעֲשִׁירִים לְהָקֵל בִּכְבוֹד עַצְמָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.