מרגלא בפומיה דאינשי 'שאל עצה – ועשה כשכלך', לפי זה לכאורה, עצה למה?
אך יובן פשוט, כי איש מבחוץ לא יבין כל פנימיות הענין שנועצים איתו, רק יבין מעט, וכן היועץ השני, רק הנועץ בעצמו הוא מבין לגמרי כל פנימיות הענין, אבל חסר לו שכל ותבונה של כולם.
על כן, בהיקבץ אצלו עצת כולם, ושכל של כל אחד ואחד בזה, אז יבין איך ומה לבחור עצה אחת משותפת מכל העצות יחד, מזה מעט ומזה מעט, וכמו שנאמר "ותשועה ברוב יועץ".
זהו שאמרו "מרבה עצה" על ידי כך "מרבה תבונה", הינו, שכל של כל איש, ותבין דבר מתוך דבר מעצמך, ועליהם עוד תוסיף להשכיל. (רוח חיים ב ז)