בשלשה דברים חלוק עסק התורה והיראה מעסקי העולם הזה:
א. כי עסק התורה והיראה מוטל על האדם, וה' שואל זאת מעמו, מה שאין כן הפרנסה, אם אמנם נצטוונו ליהנות מיגיע כפינו, אבל אך לה' התשועה, והתחבולות היתירות לא יועילו ולא יצליחו, ולמה לו לאדם לעמול ביותר, במה שביד ה' לתת בלי עמל, ולהניח מה שבידו ומוטל עליו.
ב. כי בעניני העולם הזה לא יוסיף על ידי עמלו הרב על הקצוב, אבל לא כן בתורה, הבא ליטהר מסייעין אותו, ומכל מקום נותנים לו שכרו מושלם, ולעת המשפט חושב לו הקב"ה כאילו האדם בעצמו עשה את כל המעשה.
ג. עסקי העולם, אם לא יעסוק בהם היום, ימצאם למחר, מה שאין כן בעבודת ה', לא ישלים ביום אחר חובת היום, הלואי דבר יום ביומו, ואם יצא חובת היום – אשרי לו. (רוח חיים א יד).