נאמר בתורה (ויקרא כה ו-ז) "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ומכך שהסמיכה התורה את אכילת הבהמה לאכילת החיה, דרשו חכמים שההיתר של האדם להחזיק פירות שביעית בביתו ולהאכילם לבהמתו הוא רק כל זמן שאותו מין של פרי מצוי בשדה לחיה, אבל לאחר שכלה אותו מין מהשדה, צריך האדם לבער את הפירות הללו מביתו [להלן יבאר מהי דרך הביעור].
כיון שזמן הביעור תלוי בזמן שכלו הפירות לחיה מן השדה, לכן לכל פרי יש זמן ביעור משלו, לפי הזמן שבו אין פירות ממין זה מצויים בשדה, ובאותו זמן יש לבער את הפירות מהבית.