כשמגיע יום הביעור יכול בעל הפירות לחלק לכל אדם שירצה שעור מזון שלש סעודות, ואם נשארו לו עוד פירות צריך להוציאם מחוץ לביתו, ולהפקירם בפני שלשה בני אדם, ואפילו אם הם אוהביו, ויודע שלא יזכו בפירות. ולאחר מכן מותר לכל אדם לזכות בהם, ואף אותו אדם עצמו שהפקירם, רשאי לזכות בהם.
אם לא הפקיר האדם את הפירות ביום הביעור, ועבר אותו היום, נאסרו באכילה לעולם, וצריך לשורפם או לקוברם. ויש מקלים כשלא ביער מחמת אונס או בשגגה.