כתוב בתורה (דברים טו ב) "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'", מצוות עשה להשמיט [כלומר, לעזוב ולא לתבוע] כל חוב ממוני שעברה עליו שנת השמיטה. והעובר ותובע מחבירו חוב כזה, עובר בלא תעשה. ואיסור זה נוהג בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ.
שמיטת כספים נוהגת מהתורה רק בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה, שאין היובל נוהג, אין שמיטת כספים מהתורה. אך חכמים תיקנו שתנהג שמיטת כספים אף בזמן הזה, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. ואמנם רבים הנוהגים להקל בזה בחוץ לארץ, אך ירא שמים יחמיר.