אין הבדל בין הלוואת ממון לבין הלוואת חפץ, ולכן כל דבר שאינו חוזר בעצמו אלא מחזירים את תמורתו, כגון מוצרי מזון, כלים חד פעמיים, וכיוצא בזה, שדרך שכנים להלוות זה לזה, נחשבים כהלוואה, ושביעית משמטתם.
חוב בחנות, או שכר שכיר, אינם נשמטים בשביעית. אבל אם הפכם האדם להלוואה, והיינו שקבע לו זמן פרעון, ויש אומרים שאף אם עשה סכום של כל החוב וכתבו בפנקסו, או שכתב האדם החייב שטר על החוב כולו, שביעית משמטתו.